<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי</h1>
<h2>דף סב:</h2>
גרסינן באגדה דצדקה בהשותפין [ב"ב י' ע"ב] אמר רבי (בהין) [אבהו] שאלו את שלמה איזהו בן עולם הבא. אמר להן כל שכנגד זקיניו כבוד. כי הא דיוסף בריה חליש נגיד. אמר ליה אביו מה ראית אמר לו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו ואנן מאי אמר לו כדחשבינן הכא חשבינן התם. מדקאמר "כדחשבינן הכא חשבינן התם", הרי כלל עצמו עם אביו ועם שאר חכמי ישראל, ש"מ שאף יוסף בנו של רבי יהושע בן לוי מן החכמים החשובים והמכובדים, בין בעולם הזה בין בעולם הבא.
ויוסף זה נתחתן בנשיאים, דגרסינן בפ"א דקידושין הלכה כיבוד אב [ל"ג ע"ב], איבעיא להו בנו והוא רבו מהו שיעמוד מפניו. פירוש אם הבן רבו של אב, אם האב חייב לעמוד מפניו. תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי "אני איני כדאי לעמוד מפני בני אלא משום כבוד בית נשיא טעמא דאנא רביה, הא איהו רבאי קאימנא מקמיה". ודחי דהכי קאמר אני איני כדאי לעמוד מפני בני ואפילו הוא רבאי טעמא דאנא אבוה אלא משום כבוד נשיא. ונראה דהאי "רבו" דקאמר הכא היינו שהאב ל0מַד ממש בפני הבן. אבל אם [רק] מחדדן שמעתיה דבן מאבוה, הא פשיטא דאין צריך לעמוד מפניו. כההיא דאע"פ [כתובות ס"ב ע"ב] במעשה דרבי חמא בר ביסא דאתרח בבי רב תריסר שנין, וכי אתי ויתיב בבי מדרשא, ורבי אושעיא בריה אתא ויתיב קמיה, וחזא דמחדדן שמעתיה, והדר על לביתיה. ורבי אושעיא על בתריה וקם מקמיה, משום דקסבר הא דעל בתריה לאו משום דבנו הוא אלא למישאל שמעתא [מיניה]. ואכתי לא ידע דבנו הוא, ואמרה ליה דביתהו מי איכא דקאים מקמיה מקמי ינוקא. ואז ידע שהוא בנו. מכלל דאי הוה ידע מעיקרא לא הוה קאי מקמיה.
ושמעינן נמי דמקמי דמחדדן שמעתתיה אפילו זקן יעמוד מפניו אפילו אם הוא בחור כי הכא, אפילו אינו רבו. וסבירא ליה לרבי חמא בר ביסא דהלכה כרבי יוסי הגלילי. דתניא בפ"א דקידושין הלכה דקימה והידור [ל"ב ע"ב] מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת"ל והדרת פני זקן. אין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא שקנה חכמה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ואסקינן דאיכא בין ת"ק לרבי יוסי הגלילי יניק וחכים דלרבי יוסי הגלילי חייב לעמוד מפניו ולרבנן דוקא זקן וחכם.
ומעשה זה דיוסף שאמר לאביו, במדרש מגילת רות פרשה קטן וגדול שם הוא [מד"ר פ"ג] בענין אחר. והכי גרסינן התם דבר אחר ועבד חפשי מאדוניו. רבי מיאשה בר בריה דרבי יהושע בן לוי נשתקע בחוליו שלשה ימים לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו עליו. אמר לו אביו בני היכן היית. אמר לו בעולם מעורבב הייתי. אמר ליה מאי חמית תמן. אמר לו בני אדם ראיתי [שהם] כאן בכבוד שם בבזיון, שם בכבוד כאן בבזיון. שמעו רשב"ל ורבי יוחנן סלקו (למקברא) [למיבקריה], אמר להון אבוי שמעתין מה אמר הדין (מ)ינוקא אמרין ליה ומה אמר, ותני להנך עובדי. אמר רשב"ל ולא מקרא מלא הוא [יחזקאל כ"א] הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל. אמר לו רבי יוחנן אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה מפיך דיי.
ונראה דשני מעשים היו. ויוסף לא נפטר מאותו החולי, שהרי מצינו שיוסף היה קיים לאחר פטירתו של אביו רבי יהושע בן לוי, כדאיתא בפרק בתרא דסדר יומא [ע"ח ע"א] רבי זעירא בר חמא אושפזיכניה דרבי אמי ורבי אסי ורבי יהושע בן לוי ודכולהו רבנן דקיסרין הוה. אמר ליה ליוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בר אריא תא אימא לך מילתא מעלייתא דהוה עביד אבוך וכו'. ואיתא נמי להא דעליונים למעלה בפסחים שלהי אלו דברים [נ' ע"א].
